גידול ואחזקה
חשיבות הבידוד
בעלי אוספים של זוחלים קיימים צריכים להיות מודעים לכך שיש סכנה אמיתית בהבאת פרט חדש, מכול סוג, ושיכונו במיידי ליד אוסף הזוחלים הקיים.
קרדיות ושאר טפילים יכולים לעבור מפרטים נגועים אל הבריאים שבאוסף ולחולל אי אילו צרות. בואות ופיתונים נמצאים בקבוצת סיכון בה ישנם נחשים הפגיעים למחלה המכונת איי.בי.די
Inclusion Body Disease
מדובר במחלה סופנית חשוכת מרפא הפוגעת בפיתונים ובבואות. כול מקרה שאובחן ואושר הוביל לתמותה בטווח של כמה שבועות או חודשים.
מדובר ווירוס, ככול הנראה רטרווירוס(כמו נגיף האיידס) ומכאן נובע הקושי בטיפול בו. הסמפטומים מעט שונים בין בואות לפיתונים אך התוצאות הינן פטאליות באותה מידה.
המחלה פוגעת במערכת העצבים של הנחש, וגורמת לתופעה הנקראת סטארגייזינג -נטייה של הנחש להפוך את ראשו ולבהות כלפי מעלה בלי יכולת להניח את ראשו בצורה סדירה, הפרעות מוטוריות כגון תנועות לא מתואמות וקטועות ושיתוק. הוירוס כמו כן פוגע במערכת החיסונית של הנחש והופכת אותו פגיע לדלקות בדרכי הנשימה ופליטות
בפיתונים הסימפטומים דומים למעט פליטות כרוניות סמפטום הנפוץ בקרבם הוא בהתפתחות ריקבון פה. פיתונים, שלא כמו בואות, אינם מסוגלים להיות נשאים של המחלה, ויחלו להפגין סימפטומים זמן קצר לאחר ההדבקות- התמותה הינה מהירה מהרגע בו הסימפטומים באים לידי ביטוי. בואות, לעומת הפיתונים, יכולות להישאר נשאיות לאורך כול חייהן מבלי שהוירוס יתפרץ ויוביל להתפתחות סמפטומים- עם זאת, ברגע בו מופיעים סמפטומים, התמותה של הנחש לא מאחרת לבוא
יש להבין שבארץ זוהי אינה מחלה נפוצה אך ייבוא הוא חלק מהמציאות היום-יומית בתחום וגם מקורות שעושים רושם אמינים יכולים, בלי לדעת, להעביר הלאה את המחלה.
על כן במקרה של בואות ופיתונים, מומלצת תקופת בידוד משאר האוסף לאורך של כמה חודשים בחדר נפרד, כמה שיותר- יותר טוב. תקופה של 6 חודשים הינה מומלצת, ושנה עוד יותר.
המחלה לא יכולה לפגוע בבני אדם או חיות אחרות, אך מהווה סיכון גבוה לנחשים ממשפחת הבואות או הפיתונים
נתגלה כי זעמנים יכולים להיות נשאים למחלה, אך לא יהיו פגיעים לה. על כן חשוב להקפיד על הפרדה ובידוד גם כאשר מדובר בזעמנים
מומחים מסכימים שההמחלה עוברת באמצעות העברת דם או הפרשות, ולכן ישנה חשיבות עליונה למניעת נוכחות קרדיות
הדברים לא נאמרים כדי לזרוע פאניקה או לגרום לכולם לחשוד במחלה זו, שהיא נדירה בארץ, אלא לפתח מודעות.
לעוד פרטים ניתן לפנות למאמר הנ”ל
http://www.anapsid.org/ibd.html
אני מדגיש בשנית, לא מדובר במחלה נפוצה בארצנו, אך מודעות יכולה למנוע אסון ועלינו לדעת עם מה אנו עלולים למצוא את עצמינו מתמודדים. רב הנסתר על הידוע בנוגע למחלה זו ובעוד שנערכו מחקרים, טרם נקבעו הרבה עובדות מוחלטות והדרך אל אמצעי ריפוי עודנה ארוכה
תנאי תחזוקה וגידול כלליים
לאחר נשיאת הנחש מעל מפתן דלת ביתכם. יש להתחיל את ראשית המשך חייכם המשותפים(הכלות שביניכן אנא אל תעלבו, הדבר נאמר בהומור)
בנימה יותר עניינית, גידול הבואה אינו תהליך מסובך ומורכב בעיקר ממתן תשומת לב לפרטים ותחזוקה שוטפת של טמפ’, האכלה אחת לתקופה והחלפת מים כול 3-5 ימים
בשלב ראשון אין צורך או טעם לשכן את הבואה בטרריום גדול וקבוע. נכונים לו עוד חודשים בגודל צנוע יחסית למרות תאוצת הגדילה שלהם ומטעמי נוחות והקלת המעבר רצוי ואף מומלץ לשכנם בכלים קטנים יחסית.
לבואה סטנדרטית פלסטיקית בסדר גודל של 40 אורך, 25 גובה, 30 רוחב תהיה נהדרת. יש להקפיד על חרירי אוורור קטנים וכמובן סגירה מאובטחת וחסינה לסקרנות נחשית טיפוסית. אם יש דרך לברוח, הנחש ימצא אותה. סך הכול יש לבואה הרבה זמן להרהר ולטייל בטרריום- תהיו בטוחים שהבואה תשמח לטייל החוצה ולהכיר את ביתכם ואף את סביבתו לו תאפשרו זאת(לרוב, לא מומלץ)
הטרריום חייב להכיל את הדברים הבאים- מצע, עדיפות לנייר עיתון או נייר סופג כי קל מאוד להחליפו, קל לבחון עליו את הצואה של הנחש ומכיוון שמדובר בנייר, הנחש יכול אם יבחר פשוט להזדחל תחתיו וכך המצע נהפך לרב תכליתי-מסתור לעת צרה.
כלי מים- יציבות עדיפה על גודל בשלב ראשון, הבואה הינה חזקה יחסית לגודלה ויכולה להפוך את כלי המים בנקל- מה שיגרום להרטבת המצע ולחות יתר, סביבה לחה יתר על מידה יכולה להוביל לסיבוכים כגון רקבון קשקשים במידה ולא מחליפים מצע עוד באותו היום.
את כלי המים יש למקם בצד הקר.
ישנם מגדלים שיטיפו על הנחת כלי המים בצד החם לטובת הגברת לחות- אנו מעדיפים שלא לעשות שימוש בשיטה זו כי בטמפ’ גבוהות ובמים עומדים, בקטריות מתפתחות מהר מאוד והמים מהרה הופכים ללא ראויים לשתייה.
יש דרכים יותר פרקטיות להגברת לחות לקראת נשל כמו סיפוק תא לחות(קופסא עם פתח כניסה בודד ונייר סופג לח בפנים) או ריסוס קל במים אחת לתקופה
עם הגעת הבואה לגדלים יותר משמעותיים ולאחר תקופת ההתאקלמות מומלץ יהיה לספק כלי מים גדול מספיק כדי להכיל את כול גופה של הבואה- בואות אוהבות לרבוץ במים כדי להתקרר ולעיתים נעזרות בנוכחות המים בעת הטלת צואה
מדחום- זוהי לא המלצה. לא ניתן לגדל זוחל ללא מדחום. לזוחלים בדיוק כמו לנו היונקים יש טמפ’ מסויימת בה חילוף החומרים מתפקד בצורה האופטימלית. שלא כמונו, לזוחלים אין את האמצעים לנו יש כדי לשמר באופן עצמאי את חום גופם- יש לכך יתרונות, אך חסרון ברור, הם תלויים לחלוטין בסביבתם.
על כן כמגדלים עלינו להקפיד לספק צד חם המשתרע על כ 1/3 מהטרריום ובו יש לתחזק טמפ’ של 29-30 מעלות צלזיוס
אמצעי חימום- עבור נחש יחיד אני לרוב ממליץ על משטח חימום בשל הנוחות , היעילות והמחיר. בעבור מגדל שרוצה לאפשר לעצמו לגדל יותר מנחש אחד, כאבל חימום הוא הפיתרון הטוב ביותר לדעתינו ברמת התועלות מול עלות גודל הכאבל ועלותו.
שתי הבחירות כשרות.
מנורת חימום קרמית גם היא פתרון טוב, אך יקר ודורש החלפה של הנורה אחת לתקופה.
יהא אמצעי החימום אשר יהא, בשום פנים אין להציב את אמצעי החימום בתוך הכלי.
יש להניח את אמצעי החימום על המדף או המשטח עליו מניחים את הטרריום, ועל אמצעי החימום את הטרריום. אם מדובר בפלסטיקית עדיף לשים רגליות בין הטררים למשטח כדי שלא יהיה מגע ישיר בין הפלסטיק לכלי החימום
גזע עץ- יש לוודא שהוא מחוטא בין אם באמצעות השרייה בפולידין או לחילופין חימום לטמפ’ גבוהה בתנור. לאחר מכן כמובן שלצנן לפני הכנסת הגזע לטרריום. לא הכרחי, אך הבואה תהנה ממשהו לטפס עליו. בגדר המלצה
מסתור- משום מה הנושא הנ”ל שלהב דיונים וויכוחים רבים. מנסיוני, מדבר באמצעי לא הכרחי עבור בואות כמו שהוא הכרחי עבור זעמנים, אך זה גם לא יכול להזיק. הניחו או אל תניחו בהתאם לשיקול דעתכם. אנו מבטיחים שהבואה תהנה מחייה עם ובלי מסתור במידה וכול שאר התנאים הנחוצים מתקיימים
האכלות
בואות לאחר הנשל הראשון מסוגלים כבר להתמודד עם אכילת עכבר בוגר. וכאן נכנסת עוד סוגיה מוכרת בקרב המגדלים- להאכיל חי או מופשר?
בשלב ראשון אמליץ בחום שלא להאכיל בחי. הנחש עוד צעיר ועלול להיפצע באופן אנוש ממאבק עם עכבר בוגר.
באשר לסוגיה זו אומר שאישית אני מאכיל רק במופשרים(למעט ארוחה ראשונה בה אנחנו לעיתים מציעים ולדות חיות- התגובה לרוב נלהבת יותר ומבטיחה התאקלמות נוחה להאכלה במופשר) כי זה נוח יותר, ניתן לאחסן לאורך זמן, מונע מהנחש הזדמנויות להיפצע וחוסך מהעכבר דקות ארוכות של ייסורים. לעניות דעתינו הקפאה עדיפה על הכנסה לכלי עם טורף כאשר לעכבר אין שום צ’אנס להימלט.
אנחנו סמוכים ובטוחים כי מדובר בפיתרון הכי נכון גם עבור הנחשים וגם עבור הטרף שלהם
יש להציע פרט מזון יחיד בצורה של עכבר בוגר אחת ל7-10 ימים, הבואה תגדל באופן משמעותי במהלך השנה הראשונה ומאוד מהר יגיעו לשלב בו הן אוכלות יותר מעכבר יחיד, ובסופו של דבר חולדות ואף מכרסמים גדולים יותר עם הגעתן לבגרות
בגיל 6-8 חודשים ניתן לצמצם את תכיפות ההאכלות לפעם ב-14 יום. הסירו דאגה מלבכם אם אתם מאמינים כי מדובר בהרעבה. נחשים ככלל ובואות בפרט הינם בעלי חילוף חומרים איטי מאוד. מוציאים מעט מאוד אנרגיה ולוקח להם הרבה זמן לעכל את המזון. קצב ההאכלה הוא אופטימלי אך יש לזכור שמדובר בעיקרון מנחה בלבד- “חוק הספר היבש” מסתמך על ממוצעים ונסיונם של הרבה מגדלים ויש לכך חשיבות, אך כול פרט שונה וייתכן שתגיעו למסקנה שקצב האכלה שונה עדיף. אמליץ שלא להגדיל את הארוחות בצורה קיצונית בבת אחת, אלא כול שינוי לעשות בהדרגתיות בכדי למנוע פליטה.
התייעצות עם מגדל מנוסה יותר היא כמובן מומלצת בחום לפני שינויים מהותיים בתזונת הנחש. ככלל, עדיף תמיד להגדיל את כמות המזון בכול ארוחה מאשר להאכיל באופן תכוף יותר
בואות רגישות מאוד למזון רווי שומן ועל כן יש להקפיד על תזונה נכונה. פרטים נוספים נמצא למצוא כאן
http://ffreptiles.com/hebrew/zuckerh
המשפט “כולנו דומים אך כולנו שונים” נכון גם בנוגע לבואות, חלקן בצעירותן יהיו מאוד ביישניות ולא יסכימו לאכול מפינצטה בעוד שאחרות יסתערו ללא היסוס.
מומלץ תמיד להאכיל עם פינצטה כדי שהנחש לא ילמד לקשר את ריח ידך למזון- זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לקבלת נשיכות מבואות
באם הנחש שלך מעט הססן, הנח את העכבר בטרריום(מומת) ותאפשר לבואה למצוא את המזון בשמנו החופשי. עד הבוקר הבא הסבירות היא שהעכבר “ייעלם” באורח פלאי
*כדאי ואף רצוי לתעד את ההאכלות בלוג מסודר הכולל תאריכים, וסדר גודל של ארוחות. לוג זה מאפשר מעקב מדוייק אחרי ארוחות ולשים לב ביתר דיוק אם יש צום ממושך וחריג. בעת צרה, תגלו כי התיעוד מאפשר לכם להגיע למסקנות מושכלות יותר ולפתרונות הנכונים
חילוף החומרים, כפי שצויין, הוא מאוד איטי בבני משפחה זו ועל כן הטלת הצואה תתרחש אחת לשבועיים, שלושה ולעיתים אף חודש. הטלת צואה לאחר האכלות סדירות מעידה רבות על תפקודה ובריאותה של מע’ העיכול של הנחש ומצבו הבריאותי הכללי
יש לשים לב שלא עוברת תקופה ארוכה מדי ללא הטלת צואה. תקופה של חודש-חודש וחצי ללא מתן צואה היא אפשרית במקרה של בואות בוגרות. אם ישנה בליטה ברורה באיזור הקלואקה וסימפטומים בריאותיים אחרים עולים, יש להוועץ במגדל מנוסה בהקדם או לגשת למרפאה המנוסה בטיפול בזוחלים
נשל
נחשים גדלים לאורך כול חייהם ועם גדילתם הם משילים את עורם לאחר התפתחות שכבת עור חדשה. בני אדם, כרוב בעלי החיים, גם עושים זאת אך לא בבת אחת כמו נחשים- תאי העור שלנו מתים, נושרים ונוצרים חדשים כול הזמן. אצל נחשים זה מתרחש אחת לתקופה ובכול גופם בבת אחת.
ניתן יהיה לזהות נחש הנכנס למחזור התנשלות על פי התעכרות צבע גופו, צבעו יתכהה וייהפך לדהוי למראה. עיניו של הנחש יהיו עכורות גם הן(הן מכוסות על ידי קשקש מיוחד ושקוף הנקרא משקף). העכירות נובעת משחרור נוזל עם נוגדנים בין שכבת העור הישנה לבין שכבת העור החדשה שנוצרה. לאחר מספר ימים הנוזל נספח בגוף הנחש והנחש ייראה מעט כהה יותר אך יותר דומה לעצמו. כמה ימים לאחר ספיחת הנוזל(כ3-5 ימים לרוב) הנחש ישיל את עורו.
בתקופה זו הנחש יעדיף לבלות במחבוא, או בנקודה שלא חשופה לעיני כול. הליך ההשלה ויצירת שכבת העור החדשה דורש אנרגיה רבה ובשלב זה הנחש הינו פגיע וחשוף. בואות רבות, בייחוד בשלבים הצעירים יותר, ייתכן שיגיבו באגרסיביות לניסיונות הרמה בתקופה זו- והסיכויים לכך עולים בשלב בו עיניהן עכורות כי חוש הראיה שלהן משתבש.
על כן עדיף להימנע מלהרים את הנחשים בימים בהם עיניהם עכורות כי רמת המועקה(או הסטרס) הינה גדולה יחסית
ניסיונות האכלה גם הם פעמים רבות יעלו בתוהו ולכן כדי למנוע בזבוז של מזון מופשר אנו ממליצים שלא לנסות להאכיל בתקופות אלה אלא להמתין עד ליום לאחר ההתנשלות עצמה
מועדי התנשלות כדאי ורצוי לתעד. ניתן לתעד האם ההתנשלות הייתה קלה או קשה(נשל לא אחיד, קרוע, היה צורך לעזור לנחש) לטובת רקורד רפואי ולראות את הקשר לעונות, צום או אירועים חריגים. אם אם תצליחו לראות את התבנית הנוצרת, תוכלו לדעת כול כמה זמן הבואה צפוי להיכנס לתקופה התנשלות ומתי להגביר את הלחות בטרריום
משחק והרמה
האם הנחש יהנה מאינטראקציה ומהרמות?
האמת לאמיתה היא שאין תשובה חד משמעית כי המונח “הנאה” אינו ניתן למדידה בזוחלים. עם זאת בהחלט ניתן לבנות יחסי אמון בינך לבין הנחש שלך.
“אמון” יבוא לידי ביטוי בכך שהנחש לא יירתע כשתיגש. בתור אנשים שלקחו לא פעם נחשים למפגשים חברתיים תמיד האירו את תשומת ליבנו לעבודה כי הנחשים, בהינתן בחירה, תמיד יעדיפו וישאפו לזחול אלינו ולא לשהות על ידיים זרות. סביר להניח שהדבר נובע מנטייתו של כול בעל חיים לחזור אל המוכר והבטוח
שחרור הבואה לטייל ברחבי הבית או סתם להרימה תורמת להנאתך כמגדל, ומאפשרת לבואה להפעיל קצת את שריריה. אט לאט הבואה תצבור ביטחון ותכיר בך כגורם לא מאיים- בשלב זה תגלה להנאתך כי הבואה מגלה אסרטיביות מסוימת בניסיונות דחיפת ראשה לאוזניך או התמקמות על ראשך ושאר דברים משעשעים.
אין לבלבל בין אילו לגילויי חיבה או נאמנות, אלא להבין שמדובר בבעל חיים סקרן הרואה בך כחלק משגרת חייו.
לבואה או לכול נחש אין הבנה של המונח “בעלות”, או נאמנות למיטב ידיעתנו.
במידה ותינתן הזדמנות, הנחש יברח מהטרריום שלו ללא היסוס- מדובר בחיות קדומות מאוד בעלות אינסטינקט הישרדות חזק מאוד. החיפוש אחר מזון, טרטוריה גדולה יותר ובת\בן זוג הם העקרונות המנחים אותם
אז כיצד אמון זה נרכש? על ידי כבוד.
יש לכבד את הבואה כבעל חיים ככלל וכטורף בפרט. מדובר בנחש שלא יהסס להגן על עצמו במידה וירגיש מאוים. עלינו לנוע בצורה יציבה, ולא מהירה מדי ומאיימת. כשנרצה להרימן, נחליק את ידינו מתחת לאמצע גופן ונרימן בעדינות.
לפיתה מאחורי הראש או התקרבות מהירה יכולה להתפרש כתקיפה\איום ובצדק. תכבדו את בעל החיים, תנהגו בו בעדינות ובכבוד המגיע לכול יצור חי.
במידה ותקפידו על כך, תזכו לגדל נחש רגוע המקבל את נוכחותכם ללא התנגדות ובביטחון
פן נוסף של הרמות הינו “עניין” מבחינת הנחש. שיגרה קבועה ללא כול שינוי עלולה להשרות סטרס במקרים מסוימים. אומנם הדבר נפוץ יותר בקרב לטאות פעילות אך כמו כול בעל חיים- גיוון, שינוי וגירוי של החושים מוסיף לאיכות החיים של הפרט.
זה לא אומר שצריך להקים מסלול מכשולים בטרריום(למרות שזה בהחלט יכול להיות נחמד!)- אך שינוי הסדר בטרריום כמו העברת הצד החם לצד השני, העברת המחסה ממקום למקום, שינוי מקום כלי המים והנחת ענפים חדשים תמיד יכול להוסיף לעניין.
השינויים יכולים להיות בהיקף קטן ואחת לכמה חודשים- ראו בזה אתגר לעיצוב טרריום יפה וגם הנחש יזכה למחייה מעניינית יותר
והכי חשוב, תהנו מהבואה שלכם
כאן תם חלקו העיקרי של המאמר. החלקים העיקרים דנים בנושאים רפואיים נפוצים שייתכן ויהוו שימוש, וכמו כן דיון בנושא שיכון של יותר מבואה אחד באותו טרריום