Subscribers

שיכון של יותר מבואה אחת בטרריום

אם קיוויתם לתשובה חד משמעית, אני מתנצל אך לא אוכל לתת לכם אחת שכזו. בסופו של דבר מדובר בהחלטה שעל כול מגדל לעשות עם עצמו

יש סייגים לשני הצדדים, ולמרבה התסכול, הנחשים עושה רושם שאינם משתפים פעולה עם דיעה אחת או אחרת ופועלים באופן שנראה כמעט פרדוקסלי

בטבע, בואות ומרבית הנחשים בכלל הם חיות סוליטריות- מתוך בחירה הם מנהלים את חייהם לבד, ללא חיפוש קירבה של נחשים אחרים. יש הרבה סיבות הגיוניות לכך- הרבה מאוד בעלי חיים הם סוליטריים מבחירה, גם חיות שנחשבות מפותחות יותר אבולוציונית כגון טיגריסים ויגוארים. טורפים מטבע הדברים מתחרים על טרף וטריטוריה, ועל כן, בטבע, כול נחש מחפש את הנישה שלו בה הוא יכול לצוד ללא צורך בתחרות

יש בסיס כבד משקל לטענה הנ”ל ואכן מרבית המגדלים בעולם נוטים לפעול על פיה- הנחש בוחר בטבע להיות לבד, ועל כן זה לא לגיטימי מטעמי נוחות לשכן נחשים יחד באותו כלי כשלא ניתנת להם שום אפשרות לסגת

בנוסף, תאונות עלולות לקרות. קניבליזם בקרב בואות, כרכני תירס ונחשים ממינים אחרים תועד על ידי מגדלים. קניבליזם הוא נדיר בקרב בואות ולרוב מתרחש בשל טעות- דהיינו שנחש אחד תוקף את האחר כי הוא הריח כמו עכבר בגלל האכלה שהתרחשה לא הרבה זמן לפני כן לדוגמא. האכלה בטרריום משותף הוא עניין שצריך להיות מאוד זהיר איתו- ככלל, עדיף שלא להאכיל יותר מנחש אחד באותו הכלי

שיקול נוסף הוא כמובן שיקול בריאותי- במידה ונחש אחד חולה, גם הנחש השוכן באותו טרריום עימו יידבק. אם אחד נושא קרדיות, גם השני מהר מאוד יהיה פונדקאי לטפילים הללו

עד כה, ניתן לראות כי הטיעונים המתנגדים למנהג הם כבדי משקל

אז מה הם הטיעונים בעד? האמת היא שהטיעונים בעד מבוססים על התנהגויות שנצפו בשבי ובטבע של נחשים… התנהגויות שמכרסמות בטענה שנחש הוא אכן חיה סוליטרית

התגלה שנקבות פיתוני סלעים אפריקאיים(או פיתון סריגי כפי שהם גם מכונים) נשארות עם צאצאיהן לאחר הבקיעה, ובמהלך הימים הראשונים לחייהם הפיתונים הצעירים נמצאים בסביבת אימם ועוקבים אחריה אל תוך המאורה שם בקעו, והאם שומרת עליהם בחירוף נפש עד שהם מוכנים להמשיך בדרכם

זו עובדה ידועה שבטבע עכסנים מחפשים נקודות התאגדות של הרבה עכסנים אחרים והם מבלים יחדיו את תרדמת החורף

כול מי שחזה בבקיעה או בהשרצה, ראה שמרבית הנחשים בחרו להתכרבל זה בקשקשיו של זה- וגם אם הופרדו, מצאו את דרכם חזרה אל תוך קבוצה

כיצד נתונים אלה עומדים בקנה עם הטענה שנחשים הם חיות סוליטריות לחלוטין? זו שאלה לא פשוטה שאין עליה מענה חד משמעי. ככלל, המחקר הסובב את חיי הטבע של הנחשים עודנו בקנה מידה מצומצם ורב הנסתר על הידוע- על כן סביר להניח שאנחנו לא באמת יודעים ומבינים את ההתנהלות של כול המינים בטבע על בוריים. יש עוד הרבה לראות וללמוד

ספר מעניין מאוד שנכתב על ידי ד”ר טמפל גרין, פרופסורית אוטיסטית שלימים למדה שהאוטיזם שלה מאפשר לה נקודת מבט ייחודית לתוך מוחם של בעלי החיים הוא ספר שנקרא “השפה הסודית של בעלי החיים”. בספר זה טמפל מסבירה כי בשבי, הרבייה הסלקטיבית יוצרת תופעות לוואי לא צפויות ושינויים התנהגותיים משמעותיים בלי שהתכוונו לכך. לדוגמא, תיארה מקרה בו ניסו ליצור עופות עם חזה גדול יותר,  היות וזה החלק הכי נמכר ונצרך. זווגו בין עופות עם חזה גדול במיוחד במשך כמה דורות והגיעו לתוצר הרצוי. עם זאת, גם התגלה כי מעת לעת תרנגולים זכרים היו רוצחים את הנקבות- משהו שהיה נדיר מאוד אצל עופות בדרך כלל. בסופו של דבר התגלה שאצל הזכרים התרחש פגם גנטי בו כאשר רצו לזווג נקבה, לא פצחו בריקוד חיזור- אצל תרנגולים, ריקוד החיזור מעורר רפלקס אצל הנקבות והן מאפשרות לזכר לזווגן. במקרה של עופות אלה, התרנגול לא ביצע זאת, אז הנקבה לא שיתפה פעולה. הזכר היה מנסה לאנוס ובמקרה וההתנגדות הייתה קשה, הוא היה הורג את התרנגולת

דוגמא נוספת מעולם הנחשים- בארה”ב ישנו איזור בו צדו עד להכחדה מוחלטת כמעט את העכסנים. היות והעכסן היה מרשרש כשהיה חש בסכנה או איום, היה מאוד קל לצוד את אלה שהסגירו את מקומם. אט לאט, נותרו רק אותם עכסנים שרשרשו רק כשהיו מאוד קרובים אליהם או שלא רשרשו כלל- והיום, גם הצאצאים של אותם נחשים מרשרשים רק כשהיום ממש עליהם, וחלקם לא מרשרשים כלל

האם זה בלתי אפשרי שבאופן לא צפוי אנו מפתחים נחשים יותר ויותר רגועים? וזאת לאור העובדה שמרביתינו יעדיפו לגדל נחשים רגועים, ולכן אנו מעדיפים אותם על פני אחרים בעת הרכישה, ובבוא העת גם למטרות רבייה. אנחנו יוצרים מנגנון חדש של סלקציה טבעית. נכון שאנחנו מנסים לפתח מראה מסויים, אבל ישנם עוד מליוני גנים אחרים שעוברים בתורשה- האם זה כה מנותק מהמציאות שבשבי מתפתחים נחשים סוציאליים ורגועים יותר? צריך רק להסתכל על כלבים ולהשוותם לזאב כדי לראות את הכוח הטמון ברבייה סלקטיבית

כאשר מזווגים, ניתן לשים לב שהזכר והנקבה, אפילו אם הם אינם מעוניינים בזיווג, לרוב יהיו מפותלים זה לצד או זה בתוך זה. קשה להתעלם לחלוטין מכך

על פי רוב, אני משכן את הנחשים שברשותי בנפרד- בעיקר בגלל שזה בטוח יותר עבור הנחשים עצמם, וקרוב יותר לסביבתם הטבעית כפי שהמדע מכיר בו. איני פוסל את הרעיון של שיכון משותף, אך ממליץ שזה יבוצע על ידי מגדלים מנוסים בלבד, שיודעים להבין ולקרוא את ההתנהגות של הנחשים שלהם כדי לדעת האם יש השפעה שלילית לשיכון המשותף

ומכאן נעבור לחלק האחרון של המאמר- עזרה ראשונה